ATLAS ROYAL TOURS

לראות מעבר ליעד

פורסם ע"י admin ב יוני - 30 - 2012 0 תגובה

התפרסם באתר אגודת העיתונאים

מרוקו – ארץ מלאת ניגודים ושמחת חיים מאת יוסף (ג'קסי) ג'קסון
ג'קסי

 

הבדואי שמשך את הגמל במעלה הדיונה התלולה, חייך מתחת לשפמו למראה הרוכבים הטירונים המתנודדים על אוכפי הגמל, המנסים להעמיד פנים של רוכבי גמלים מנוסים. הדיונה הבתולית נראתה אינסופית בשעות החושך האחרונות שלפני הזריחה. הרוכבים טיפסו במעלה הדיונה כדי להתמקם בנקודת התצפית, על מנת לצפות בזריחה המדהימה שהחלה לבצבץ מאחורי הדיונות האינסופיות של מדבר סהרה. היו אלו כמה מהמשתתפים היותר נועזים מבין מטיילי אגודת העיתונאים בטיול למרוקו, שלא היססו להתיישב על אוכפי הגמלים שהמתינו להם בחשכת הלילה תמורת הסכום הפעוט של 100 דירהאם (כ-12 דולר) במטבע המרוקני. בצילום: רוכבי הגמלים מבית העיתונאים בתל-אביב…

 

רק אחרי ישיבה ארוכה לצידם של הגמלים במרומי הדיונה, הואילה השמש המדברית להופיע מאחורי הדיונות שבאופק ואחרי שהנצחנו באופן אינטנסיבי בצילומים את הזריחה המדברית, התפנו הבדואים למשוך אותנו במורד הדיונה על גבי השמיכות שהורדו מאוכפי הגמלים, ממש כמו באתר גלישה מימי.
הצפייה באותה זריחה, לאחר נסיעה ארוכה בג'יפים במדבר סהרה, היו אחד משיאי הטיול של חברי אגודת העיתונאים ובני זוגם שהצטרפו לטיול בן 11 הימים ברחבי מרוקו, שנערך בליווי מדריך מנוסה בשם ויקטור מאור. הטיול שתוכנן מהקל אל הכבד, החל בעיר קזבלנקה שהציפיות ממנה היו די מוגזמות, מאז הסרט האלמותי בו כיכבו המפרי בוגארט ואינגריד ברגמן, לעומת העיר המוזנחת למדי שנתקלנו בה.

 

זאת למעט הביקור במסגד הענק המוקדש לחסן השני שהינו השני בגודלו בעולם, שאולם התפילה שלו יכול להכיל לא פחות מ-25000 מתפללים. מסגד יפהפה זה שממוקם ממערב לנמל ליד שכונת וילות מהודרת,עלה כמיליארד דולר שבאו מכספם הנדיב של תושבי מרוקו שנאלצו לתמוך בחדווה בהקמתו.

על האכזבה המסוימת מקזבלנקה חיפה הביקור בעיר רבאט. המבנים המרשימים של המזוליאום המוקדש למלך מוחמד ה-5 ובמשכנו המפואר של המלך הנוכחי, על השדרות הרחבות המובילות לארמון הזה, שהינו רק אחד מ-27 הארמונות של המלך מוחמד החמישי ירום הודו, שתמונותיו מתנוססות בכל פינה. שדרות אלו הוכיחו לכולנו שמרוקו אכן הושפעה לא מעט מהאדריכלות המפוארת של פאריז. ההנאה מהטיול גדלה בהמשך עם צאתנו מהערים הגדולות לעבר נופי נאות המדבר של מרוקו. שכן צריך לזכור שמדובר בארץ ענקית המשתרעת על 440,000 קמ"ר עם למעלה מ-31 מיליון תושבים, שחוץ מערים גדולות מאכלסת גם לא מעט עיירות מעניינות באתרי נוף מופלאים.

הדור הממשיך של בורסקאים

אתם יכולים לתאר לכם אב גאה המבטיח לבנו את המשך השושלת המתבטאת בטבילה בבורות ספיגה ענקיים של בוץ צבעוני תוך כדי נשימה רצופה של ריח נורא הנודף מעורות הגמלים והכבשים עליהם דורכים בכפות הרגלים מזה לא מעט דורות. זה העתיד המובטח לצאצאי אותם בורסקאים בעיר פס, העובדים מהזריחה ועד השקיעה בתהליך הכנת העורות שיהפכו בסופו של דבר לארנקים, נעליים ומעילי עור. אנו בקושי החזקנו מעמד בצפיה בתהליך המורכב והמסריח של הכנת העורות לקראת עתידם כמוצרי אופנה לתיירים. הבורסקאי המקומי סיפר לנו בגאווה שהמשפחות העוסקות בכך מעבירות את היידע מאב לבן כבר אינספור דורות. היה זה במהלך ביקור בארבע הערים האימפריאליות של מרוקו . הראשונה היתה העיר רבאט ולאחריה הערים פס, מקנס ומארקאש.

את העיר רבאט על אתריה פקדנו ראשונה , בגיחה מהעיר קזבלנקה ובה בקרנו במוזוליאום מפואר המוקדש למלך מוחמד החמישי ולבנו חסן השני,במוזיליאום הזה ניתן ביטוי למיטב הכשרון של האמנות המרוקנית המסורתית. בכניסה לאתר ניצבים שומרים רכובים, גירסה עכשווית ללוחמים הברברים האצילים , החמושים בחניתות ארוכות ותולים מבטים סקרנים בחבורת הישראלים שהזדמנה למקום. מהרחבה שלפני המגדל(טור) חסן ניתן להשקיף על הגשר שמעל הנהר בורג-רג שמפריד בין העיר רבאט לעיר התאומה שלה סלה ששימשה בעברה כבסיס לשודדי ים ששרצו באיזור. דרך השער "באב אל מריסה" (שער הנמל) נכנסים אל המלאח,הרובע היהודי בזמנו, שמוביל אל הסוקים (השווקים), במרכז העיר וממנו יוצאים אל המסגד הגדול של סלה ובעוד שניתן לבקר במדרסה שמול הרי הביקור במסגד עצמו אסור בכניסה לכופרים שכמונו.

ככלל, השדרות ברבאט על שמו מוחמד ה-5 מעניקים לעיר רבאט תחושה של כמעט עיר אירופית מרשימה.

העיר מקנס אותה בקרנו למחרת הביקור ברבאט,טבולה בזכרונות רבים של הקהילה היהודית החשובה שהחלה לעלות לארץ כבר במאה ה-19. העיר עצמה שנוסדה על ידי שבט ברברי כבר במאה העשירית, שודרגה בתקופת הסולטן האכזרי מולאי איסמעיל, שהפך אותה לעיר אימפריאלית שאיתה קיווה להתמודד מול ערי וארמונות אירופה.

הטיול במקנס החל דרך השער המרשים "באב מנסור" על אריחיו הצבעוניים, שער שנבנה על ידי אותו מולאי איסמעיל שחי בזמנו של לואי ה-14. השליט המרוקני ביקש שהמלך הצרפתי ישלח אליו את אחד מבנותיו לאשה. בנוסף ל-500 הנשים והפלגשים שכבר היו לו. זאת כדי להדק את קשריהם ההדדיים. הסולטן גרם ללואי ה-14, השליט הצרפתי המפונק, לקמט לא מעט את מצחו המלכותי, על מנת לבחור מתנות ראויות שיפצו את אותו איסמעיל על הסירוב לאפשר לבתו להינשא לו. בין המתנות שנשלחו לאיסמעיל היו 4 שעוני מטולטלת שנחשבו אז למילה האחרונה בתקופתם כיום ניתן לראות את השעונים בקברו של אותו מולאי איסמעיל. אגב,את הנוף המרשים המשקיף ממרומי העיר החדשה (ויל נובל) של מקנס לעבר העיר העתיקה, ניתן לראות מעבר לעמק בופקראן משם רואים את החומות, הגגות והצריחים של ה"מדינה" העתיקה של מקנס.

 

פס- הפירנצה של מרוקו

העיר פס שהוכרזה כאתר מורשת לתרבות האנושית של אונסקו, הצליחה לשמר את המבנים העתיקים תוך כדי שמירה על היותה עיר חיה ותוססת, שמתגוררים בה רובעים של בעלי מלאכה שבארצות רבות פסו ועברו מן העולם. אפשר לשוטט בהנאה בלא מעט שווקים פעילים שהמראה שלהם כנראה לא השתנה במרוצת מאות השנים.

התחלנו את הסיור בתצפית לעבר פס מאחת המצודות הממוקמת על רכס סמוך לעיר ואחרי שהתרשמנו מהמראה של העיר העתיקה ונהננו מהסבריו של המדריך המקומי הלבוש גלאביה מהודרת, הדובר עברית של שבת באינטונציה של מגיש חדשות ברדיו ערבי. הוא זה שהדריך אותנו במבואות הצרים והצפופים של העיר פס ולא שכח להראות לנו בין השאר, את ביתו של הרמב"ם ,הוגה הדעות היהודי האגדי מהמאה ה-12, שהפך בהמשך חיו לרופא מוערך של השולטן המצרי. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה".

בעיר פס תוך שיטוט במבוכי הסימטאות, פקדנו גם מפעלי עבודות יד של אמנים מרוקנים, מפעלים המוקדשים לעבודות נחושת ומוזאיקה ובמיוחד כאמור, כמו שתארנו בתחילת הפרק, התבוננו מרותקים מגג מפעל העורות המשקיף על מלאכתם נודפת הריח של הבורסקאים. שאת היידע שלהם הם מעבירים מדור לדור. זאת להפתעתנו היא הקריירה המצפה לצאצאיהם של אותם בורסקאים, בעידן ההי-טק והכלכלה המודרנית.

הסיור בפס כלל גם ביקור הכרחי באחד מהקברים הקדושים של רבנים יוצאי מרוקו. שאפילו צברים ישראלים ממוצא מרוקני מרגישים חובה לפקוד את קבריהם. בית הקברות היהודי השמור בפס על מצבותיו הפשוטות הצבועות לבן מרגש כל ישראלי כולל כופרים כמוני שמתייחסים באהדה לטקס הדלקת הנרות על קברו של הצדיק רבי יהודה בן עטר שבסמוך לו ניצב קברה של הגיבורה היהודיה לאלה סוליקה שהעדיפה למות מאשר להמיר את דתה.

סקוטלנד במרומי הרי האטלס

אחרי הביקורים בעריה הגדולות של מרוקו יצאנו לנסיעה ארוכה לעבר רכסי הרי האטלס, כאן נחשפנו לראשונה למראות הנוף ההררי של מרוקו, תוך כדי הטיפוס על הרכס ההררי של הרי האטלס בואכה למדבר סהרה. הגענו לעיירת סקי מרשימה הנראית כאילו העתיקו אתר נופש סקוטי אל מרומי הרי האטלס. בתי אבן מרשימים בסגנון ערי קיט וסקי אירופאים החבויים בתוככי יערות ארזים ועצי אלון, כל אלו קידמו את פנינו בעיירה איפראן הממוקמת על אחד מרכסי הרי האטלס התיכון.

אתר נופש אקסלוסיבי זה משמש את עשירי מרוקו ותיירים מזדמנים. בהמשך הדרך משתנה הנוף לחלוטין , לנופים מדברים המשובצים בנאות מדבר שסביבם הוקמו ישובים קטנים וגדולים. חיילי לגיון הזרים הצרפתי עבדו שנים בפריצת הדרך המובילה מרכסי האטלס לעבר מדבר סהרה. קשה לא להתפעל מחריצותם של אותם לגיונרים אלמונים שהמנהרה שנחצבה בדי עמל בסלעים ההררים נקראת על שמם "ניקבת הלגיונרים". בסופו של יום נסיעה ארוך מגיעים לאורך וואדי "הזיז" אל נווה מדבר גדול הנקרא בשם "הטאפיללת" ומתמקמים לחילוץ אברים במלון מפואר הממוקם בעיר המחוז ארפוד.

מסע גמלים אל הזריחה

התיאור שבו פתחנו את הכתבה מתייחס ליום הראשון בו בילינו במדבר, העירו אותנו בשלוש וחצי לפנות בקר כדי לפתוח במסע ג'יפים לעבר הדיונה החולית הגדולה שבתוככי מדבר סהרה בחלקו המרוקני. הצפייה בשמש העולה במדבר סהרה וחוויית הרכיבה על הגמלים היתה קסומה בעליל. אבל מגרגרי החול המדברי שנדבק לכל חור באברי גופנו במהלך הרכיבה על הגמלים הצלחנו להפטר רק בעזרת סילוני המים של המקלחות במלון המפואר בלב המדבר בו התאכסנו, שלמען האמת לא ששנו להיפרד ממנו.

מהמלון בארפוד יצאנו לעבר עיירה עתיקה מימי הביניים בשם ריסאני.מדובר באיזור שבו התגלו מאובנים רבים מתקופת קדומות שבו האיזור המדברי הזה היה מכוסה מי ים ולא מעט דינוזאורים שרצו בסביבתו.

קסם שירו של שלמה בר בקניון הטודרה.

אחד הרגעים המרגשים בטיול היה הביקור בקניון הטודרה לקול שמיעת שירו המרגש של שלמה בר מלהקת "הברירה הטבעית". המדובר בקניון שקירותיו הזקופים מגנים על שמורת הטבע, הצמחיה והפירות הצומחים לאורך הנהר הזורם בתחתית הקניון. הישוב הצפוף בנאות המדבר הללו והמחשבה על הדורות הרבים בהם התגוררו אלפי יהודים במקום, שנהגו לנהל את אורח החיים המונצח בשירו היפהפה של שלמה בר, מרגש למדי.

הטיול הרגלי לאורך הנחל הזורם בתחתית הקניון ההולך ונהייה צר לקראת סופו מושך אליו אלפי נופשים מרוקנים הבאים לחגוג את חופשתם באתר הטבע הנפלא הזה. משם ממשיכים מערבה אל מה שמכונה דרך אלף הקסבות שממוקמים בה לא מעט כפרים, בוסתנים וקסבות את הלילה בילינו בעיירה וארזאזאט.

המשך הדרך מוביל אותנו אל קסבה עתיקה , השמורה היטב בשם "איית-בנחאדו" שבתיה וחומותיה מורכבים מלבני בוץ. העיירה הנראית כאילו עצר בה הזמן מלכת. ואכן היא שימשה כאתר הסרטה חי ללא מעט סרטים מפורסמים החל מ"שמשון ודלילה" וכלה ב"גלדיאטור". גם אין צורך במיוחד להתאמץ כדי להלביש את הניצבים. בגדי היומיום שלהם תואמים לחלוטין תקופות בעבר, החל מימי התנ"ך וכלה בימי האימפריה הרומית.

הנסיעה מערבה תביא אותנו למעבר הרועים"טיזי-נ-טישקה". דרך נופית מדהימה החוצה את הרי האטלס הגבוה המגיעה לגבהים של מעל 2 קילומטרים. הדרך המתפתלת במרומי ההרים גורמת לא פעם לעצירת נשימה למראה התהומות הנשקפים מכל עבר.

 

הצימוק בעוגה המרוקנית-העיר מרקש

הימים האחרונים של המסע למרוקו היו מוקדשים לפנינת הערים של מרוקו, -לעיר מרקש. זוהי עיר שהאטרקציות שלה מספיקות לתקופת חיים שלימה. החל מהכיכר המרכזית שלה "ג'מעה אל פנה" שהיא בעצם ליבה הפועם של מרקש . אליה מתכנסים מדי יום מאות רוכלים.מאלפי נחשים, מגידי עתידות , קוסמים, קוראים בקפה ומוכרי מים על בגדיהם הצבעוניים. מאות דוכני מזון מציעים את מרכולתם למבקרים והכל במחירים השווים לכל נפש.

השיטוט בשווקיה הצפופים של מרקש הוא חוויה בפני עצמה שלא לדבר על הביקור באתרי הארכיטקטורה הספרדית-המורית היפהפיים תולדה של ההשפעה המוסלמית מתקופת הזוהר של הכיבוש המוסלמי בספרד. כמו למשל ביקור בארמון בהיה שנבנה על ידי הווזיר הראשי של הסולטן במאה ה-19.

העיר החדשה בה התאכסנו במלון אינה מביישת שום שכונת יוקרה אירופאית והעירוב בין אתרים עתיקים לחדשים מהווה את אחד מקסמיה הבלתי נשכחים של מרקש. את הערב שלפני האחרון בילינו ב"פנטזיה" מרוקנית טיפוסית באתר מיוחד השוכן מחוץ לעיר והמעניק לתייר את הצירוף של שמחת החיים המרוקנית כפי שהיא מתבטאת בריקודים, במוסיקה ובשירים שלא לדבר על המופע עצמו שבו יורים פרשים מרוקנים יריות שמחה מרעישות המרעידות את הצופים במופע.

מכל מקום ,להפתעתנו, העם המרוקני, עד כמה שהתחככנו בו בשווקים ובאתרי התיירות קיבל את פנינו בידידות ובסבר פנים יפות למרות שזיהה מיד שמדובר בישראלים. אם כי יש לציין שברקע לכל ביקור שלנו הסתובבו שוטרי חרש מוסווים על כל צרה שלא תבוא.

את היום האחרון בילינו בעיר הציורית איסאווירה הממוקמת לחוף האוקיינוס האטלנטי . העיר עם ההסטוריה העתיקה החל מהתקופה הפיניקית ועד התקופה בה השתמשו המגלים הפורטוגזים בנמל העיירה כנקודת יציאה לתגליות. דורות רבים שכנה במקום קהילה יהודית גדולה שנעלמה ואיננה .כיום עיקר האטרקציות מלבד השיטוט בעיר עצמה הן המסעדות בנמל המגישות דגים, ומאכלי ים טריים המהווים תאווה לחיך .היה זה סיום נאה למסע המרוקני.

 

http://www.jat.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=353636

 

Comments

קטגוריות: כתבו עלינו

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב