ATLAS ROYAL TOURS

לראות מעבר ליעד

פורסם ע"י admin ב יולי - 17 - 2013 0 תגובה

היסטוריה של יהדות מרוקו

תמיד נמשכתי והתעניינתי בהיסטוריה ובתרבות של יהדות מרוקו. ברגע שאתה במרוקו,מתחילים להיחשף בפניך מקומות נסתרים פנטסטיים ומרגשים מאוד לגלות שבעבר הלא רחוק חיה שם קהילה גדולה ומפוארת שסחרה,שגשגה ואף הייתה מעורה ומעורבת והשפיעה השפעה גדולה על החיים שם.

הנה כמה פיסות היסטוריות מעניינות על יהדות מרוקו:

בנסיעה של כמה שעות דרומה למרזוגה (לא ממש בסהרה) לעיירה ריסאני ( Rissani) באופק ההתחברות לארפוד. ביתם של הממלכה לשעבר סג'למאסה (Sijilmassa), איזור שבו יהודים ברברים שלטו בסחר בזהב והייתה להם רשת מסחר נרחבת שנמתחה להודו ולמצרים. חשוב לציין, כי האזור מוזכר בכמה מכתבים שנכתבו על ידי סוחרים. האזור שימש כמסוף או עיר נמל לפני היציאה לסודאן, קהיר, ואף למקומות מרוחקים יותר.

יהודים ישבו באזור זה של צפון אפריקה מאז ימי קדם,מקדימים את השלטון הרומי, הם פיתחו מסורות וטקסים שונים מהקהילות הדתיות צפונה ומזרחה. היישוב היהודי המשמעותי הראשון במרוקו נבנה סביב 580 לפנה"ס והיה קיים בשנים הראשונות של שלטון רומי. סוחרים יהודים החלו לנסוע מהרי האטלס לסחור ולחיות בקרב הברברים. ברברים רבים אימצו את היהדות ואת ההשפעות החזקות מהדת והם עדיין קיימות בימים אלו ברוחניות הברברית.

מעט צפונה מערבה לכיוון כפר טודרה וערוץ הטודרה ( Todra), האיזור של סג'למאסה מפנה את מקומו לאיזור של טינג'דאד  (Tinjedad). כאן, במקום זה ברברים מוסלמים וברברים יהודים חיו בהרמוניה יחסית – שלכל אחד מהם היה תפקיד מוגדר וספציפי כדי להפוך את האזור החקלאי הזה לידוע ומשגשג. תוך כדי תנועה באזור, טינג'דאד נראית כעיירה בצד הדרך שאינה ראויה להרבה יותר מטאג'ין מהיר (תבשיל בשר וירקות). עם זאת, כמו בסצנה הלקוחה מסרט הוליוודי מתרחש ברקע הקסם האמיתי על הסט, מאחורי הקלעים נגלה קסאר ( Ksar )עם מוזיאון ברברי היסטורי מענג ומסעדה גדולה הידועה בשם אל קהורבאט Khorbat El.אפשר לצאת לטיול בנוף ולהמשיך את המטאפורה…היופי האמיתי של נווה מדבר זה,זהו עמק עם שדות דקלים ירוקים,התושבים  שם די ביישנים. זה הכי קרוב שאני מדמיינת כגן עדן.

ממשיכים מערבה דרך טיזין טישקה (tizin tichka ) עד למרקש. ההיסטוריה האמיתית ביחסים שבין יהודים למוסלמים במרוקו נעה בין שלטון מוסלמי במאה ה -7 ובה הייתה הקלה זמנית בחוקי הדיכוי שהאימפריה הביזנטית החלה לאכוף נגד האוכלוסייה היהודית של המדינה, אבל רדיפת היהודים חזרה שוב במאה ה -11, חוקים מפלים נאכפו ומעמדם של היהודים הפך אותם לאזרחים מסוג ב' . בערים הם נאלצו לחיות במלאח ( mellahs ). קהילות אלה בתוך המלאח פעלו באופן עצמאי יחסית והיו בעלי רמה גבוהה בהשכלתם וברמת חייהם. כמו במדינות רבות, יחסים בין האזורים אלה ובאזורים המקיפים את העיר לסירוגין היו תקופות של סובלנות והיו תקופות של רדיפה.

 על יהודי מרוקו 3

מבול מיהודי אירופה הגיע במאה ה – 15 וה – 16 כגולים מהאינקוויזיציה הספרדית, מה שגרם להתערבבות של תרבות יהודית מערבית עם מסורת צפון אפריקאית. בסופו של דבר, מרוקו הפכה לאומה המוסלמית עם האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר. צרפת העניקה אזרחות מרוקנית לאוכלוסייה היהודית בשנת 1912, אם כי ההתקדמות הייתה לא קלה  והיה מקרה מצער של טבח יהודים ע"י מוסלמים בעיר פס, ליהודים לא היה שוויון מלא עם שאר חלקי הארץ. עד שהשיגה מרוקו את  עצמאותה בשנת 1956, יהודים מרוקאים סוף כל סוף נחשבו אזרחים שווים על פי החוק, אם כי חלק ניכר מהאוכלוסייה כבר הגרו מהמדינה באותו זמן.

בהר ובאזורי נווה מדבר חיו קהילות יהודיות ברבריות ופרחו . ישנו אזור אחר יפה ומלא בהיסטוריה יהודית והוא ביתם של אחד מן ההילולות של היהודים שעדיין מתקיימים במדינה. באזור המנומנם של ווירגאן ( Ouirgane) דרומית למרקש, בבית החיים היהודי שם קיים בית תפילה ומתקיימת שם הילולה בדרך כלל בכל חודש מאי לרב חיים בן דיוואן זיע'א הטמון שם, ר' חיים הוא בנו של המלוב"ן ר' עמרם בן דיוואן זצ"ל, רבנים מוכרים נוספים טמונים שם וניתן לסייר בו בכל ימות השנה.

כיום, במרוקו יש אוכלוסייה יהודית המונה כמה אלפים, עם ריכוזים משמעותיים בקזבלנקה, פס, רבאט ומרקש. צפרו ((Sefrou, עיר בגודל בינוני הנמצאת במרחק כמה קילומטרים מפס, יש  לה תפקיד חשוב בהיסטוריה של יהודי מרוקו. הכפר צפרו נבנה לפני פס, בצפרו הייתה אוכלוסייה יהודית ברברית גדולה יחסית במשך מאות שנים. לפני ההגירה היהודית הגדולה ממרוקו בשנת 1950, כשליש מהעיר הייתה יהודית. למרות שכמעט כל התושבים הנוכחיים של המלאח של צפרו הם מוסלמים, ניתן לראות השפעות יהודיות במבנים העתיקים, אותיות עבריות חרוטות עליהם. על פי האגדה במערה בפאתי העיר, בכף אל מומאן  ("Kaf al – moumen”), זהו מקום מנוחתו של דניאל הנביא הנערץ ע"י התושבים היהודים כמו גם על המוסלמים ובמהלך פסטיבל הדובדבן השנתי של צפרו הנערך מידי שנה בחודש יוני, יהודים ומוסלמים כאחד מגיעים בתהלוכה אל  כף אל מומאן  (Kaf al – moumen).

על יהודי מרוקו 2

בנוסף לצפרו, יש את המלאח (mellahs) של פס ומרקש. רוב האוכלוסייה היהודית של פס עזבו בשנת 1956 לארצות הברית, ישראל או קזבלנקה, המלאח של העיר מהמאה ה -15 עדיין שכונה מקסימה. עם מבנים ערבים הנראים פשוטים כלפי חוץ ומצועצעים מבפנים, המבנים של הרובע בעלי מרפסות וחלונות מורכבים וייחודיים באופן דומה. המלאח של מרקש מוקף חומה ובו שרידי בתי כנסת רבים שהמוכר מביניהם הוא "סלאת אלעזמה" – בית  הכנסת של המגורשים שעדיין פעיל,סלאת אלעזמה נחשב לבית הכנסת הקדום ביותר, נבנה בשנת 1492 ע"י המגורשים בעת גירוש ספרד. שמו של בית הכנסת מסגיר את תולדותיו: פירוש שמו הוא בית כנסת המתבדלים והוכרז ע"י אונסקו כאתר לשימור מורשת. יש הטוענים שבמלאח הקדום של מרקש נמצא בית כנסת על שם ר' מרדכי בן עטר שנבנה על ידו, והוא עתיק יותר מסלאת אלעזמה. כעת הפך המלאח לביתם של התושבים המוסלמים. עם זאת. ערים קטנות יותר, כגון מקנס ורבאט אף בהן  יש עקבות היסטוריות של בתי כנסת עתיקי יומין העשירים בהיסטוריה משלהם וכנ"ל בתי הקברות.

לעומת זאת, בקזבלנקה עדיין יש אוכלוסייה יהודית גדולה יחסית. והעיר מתגאה במוזיאון היהודי היחיד בעולם המוסלמי,"המוזיאון היהודי"  (Museum Casablanca),  המוזיאון מתמקד בהיסטוריה של העם היהודי ובהשפעה שלהם על מרוקו. יש בקזבלנקה רובע יהודי ובו מסעדות כשרות, בתי כנסת ובתי ספר יהודים. הקהילה היהודית בקזבלנקה תרמה מבחינה כלכלית להקמתה של העיר ולמסגד חסן השני (השני בגודלו בעולם), מה שממחיש את השילוב וההרמוניה בין היהודים לבין שכניהם המוסלמים.

הזכויות על הכתיבה הם של: Marcell bitton

[subscribe2]

Comments

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב